מערכות יחסים במשבר

כל מי שננטש במהלך חייו (רובנו) זוכר את מנת הסבל כטראומה קשה. יש הסובלים ימים ושבועות ויש הסובלים חודשים ויותר. אך יש גם מתי מעט שסבלם היה כה מרוכז - עד לאיבוד זמני של שפיותם. במצב זה עשויים להשתחרר אי אלו מעצורים מוסריים ועכבות של חינוך ותרבות ולפתוח את הדלת לשימוש באלימות כלפי הנוטש ואף כלפי עצמם.
מה ניתן לעשות על מנת לחסום את הסחרור הנ"ל ולעבור את הנטישה בקלות יחסית? זמן קצר לאחר הנטישה (מספר ימים לכל היותר) מומלץ לחפש קשר חדש (גם קשר לא ממוצה מהעבר עשוי להתאים). חשוב שהקשר יהיה בחברת אובייקט "מדליק" (בכל המובנים) שבאמת מעוניין, או אז אם במהלך הפגישות, החיזורים והאינטימיות שתיווצר יתברר לסובל כי תחושות הסבל מתפוגגות ומתפתחת מערכת יחסים טובה ומהנה, פירושו שעיקר הסבל נבע מתחושות של ריקנות, בדידות ורחמים עצמיים, ולאו דווקא מעומקם של רגשי האהבה כלפי הנוטש. מכאן הדרך לשיקום נפשי מהירה ובטוחה.
 
מאידך, אם למרות מערכת היחסים לא מסוגל הנטוש להשתחרר מ"השוואות" ולא מצליח להתחבר לרגשות חיוביים כלפי האובייקט החדש, פירושו שעוצמת האהבה כלפי הנוטש היא השולטת בכיפה, ואולי אף התגברה לאחר הנטישה (געגועים, זיכרונות וכו'), וגם ש"בלעדייך אני חצי בן אדם", כדברי השיר.
לרובנו קשה להשתחרר מזיכרונות האהבה, או מהידיעה שננטשנו משום שהצד השני ניהל מתחת לאפנו מערכת יחסים נוספת. הדרך היעילה להתגבר על הכאבים הנפשיים, הגעגועים והתסכולים, ובעיקר על מנת לא לשקוע בדיכאון פסיכוטי ממושך, היא התאהבות מחודשת, שכן היא המתכון היעיל מפני בדידות, ריקנות ושנאה עצמית.

בגידה פירושה מעילה באמון. לכן, גם שקר, הונאה וגניבה נחשבים לבגידה. מרבית האנשים מרגישים נבגדים כאשר מתברר להם שבני הזוג שלהם קיימו יחסי מין מחוץ למסגרת הזוגיות. שני המינים מגיבים בהצפה מיידית של רגשי כעס וקנאה בהקשר זה, ובכל זאת תגובתם תהיה שונה: הגברים ירצו לברר באופן מיידי את כל פרטי הפרטים (חרף הכאב שבחשיפה) על יחסי המין של בת הזוג עם המתחרה.
 
 לפניכם מספר שאלות מאפיינות של גברים:
  •     האם קיימת איתו יחסי מין מלאים?
  •     האם השתמשת בקונדום? (לאו דווקא מטעמי היריון בלתי רצוי או מטעמי מחלות,
       אלא בעיקר מחמת הדבר ה"נורא" של המגע הישיר בין בשרו לבשרה)
  •     האם "שלו" גדול מ"שלי"?
  •     האם נהנית מהמגע וחס וחלילה הגעת לאורגזמה בחברתו?
  •     והכי גרוע - האם עשית איתו דברים שאת מונעת מעצמך כאשר את איתי?
 
מדוע כל השאלות הללו? בין היתר, משום שהגברים מצפים שרוב התשובות עליהן תהיינה בנימה של שלילה (פרט לעניין הקונדום), שכן השלילה, בהקשר זה, עשויה להקהות במידת מה את תחושת הקנאה ומאידך (לא יאומן), התשובות לשאלות הללו עשויות לתגבר מיידית (באמצעות הקנאה) את מידת תשוקתם המינית של הגברים כלפי בנות הזוג שלהם. כיצד מגיבות הנשים כאשר מתברר להן שבן זוגן בוגד בהן? מעבר לכעס, לקנאה ולתחושות הנטישה (בדומה לגברים), אף הן שואפות לברר פרטים על מהלך הבגידה, אך בזווית שונה מהזווית הגברית.
 
לפניכם מספר שאלות מאפיינות שנשים נוהגות לשאול בהקשר זה:
  •     האם אמרת לה שאתה אוהב אותה כפי שנהגת לומר לי?
  •     האם יש בכוונתך לפתח איתה רומן רומנטי, שמשמעותו לזנוח אותי?
  •     האם פינקת אותה לאחר היחסים (או במהלכם) כפי שנהגת לפנק אותי?
 
אף הן מצפות שהתשובות לשאלות הללו תהיינה בנימה של שלילה, והעיקר שיאמר להן: "אין לזה שום משמעות בעיניי, רק אותך אני אוהב, זו הייתה מעידה חד פעמית" וכו'. גברים נוהגים לומר משפטים אלו אף בטרם נשאלו; הם יודעים באופן אינסטינקטיבי את השפעתן המאגית של המילים הללו על נשים. נשים יודעות להרגיע את בני הזוג (כאשר הן אינן מעוניינות להעצים את המשבר או לפרק את הקשר) באופן הבא: "נכון, הוא התאהב בי, מה אני יכולה לעשות. נפגשתי איתו כי זה החמיא לי, אך לא היה בינינו שום מגע". הרוצה להאמין יאמין. רוב הגברים רוצים מאוד להאמין וכך למנוע פגיעה קשה באגו שלהם.
 
 

אין זו חדשה מרעישה אם אומר שלא קיימת האפשרות ששני בני הזוג יאהבו תמיד בעוצמה דומה. ראשית, משום שאין כלים מדויקים למדידות ולהשוואות האהבה. שנית, אין זה אומר שהצד הפתוח מהבחינה התקשורתית (שקל לו לבטא את אהבתו בדרכים שונות) הוא באמת האוהב יותר.

לפניכם שני סימנים מובהקים שאם לא יילקחו בחשבון, המערכת הזוגית עלולה לקרוס:
  •    הצד הפחות אוהב, או שאהבתו פחתה משמעותית, מתחיל להסתובב עם תחושת מועקה המלווה אותו
      במרבית הזמן ומתגברת כאשר הוא נמצא בחברת הצד השני. הוא אף מרגיש רצון לחפש סיבות למריבות
      על מנת למצוא צידוקים לתחושותיו ואולי לעורר את הצד השני, שלא תמיד מודע לכך שיש לידו פצצת זמן
      מתקתקת.
  •    הצד שחש שחייו מתבזבזים בחברת בן/ת הזוג (ועדיין לא מעוניין לפרק את הקשר) מחפש דרכים לפיצוי     
      עצמי על ידי הצד השני, בלי לומר לו מפורשות שזה פיצוי (לפעמים הוא בעצמו אינו מודע לכך).
 
סוגי פיצוי המאפיינים נשים:
   •  למה שלא תיקח אותי לחו"ל?
   •  מזמן לא קנית לי טבעת יהלום.
   •  הבטחת לי סוף שבוע. נו?
 
על פי השאלות, הנשים מוצגות כחמדניות, אך בפירוש אין זו הכוונה. נשים עשויות לראות בהטבות הללו (שהן אכן קשורות לכסף) ביטוי של אהבה מצד בן הזוג, ובמקרים מסוימים הטבות אלו עשויות לתגבר את אהבתן (לפחות לפרק זמן מסוים).
 
סוגי פיצוי המאפיינים גברים:
   •  למה שלא תעשי דיאטה ותורידי 10 ק"ג? (במילים אחרות - איך את נראית?)
   •  למה שלא תעשי פעם אחת את מה שאני אוהב בסקס? (שהרי את יודעת מה מגרה אותי)
   •  מבקש שתפסיקי להסתובב מולי עם הרולים האלו בשיער ועם הפרצוף החמוץ על הבוקר  (שהרי גם כך כבר אינך מלכת היופי).
 
עבור רוב הגברים, המראה החיצוני והמשיכה מגבירים את התשוקה המינית, וזו מצידה מגבירה במידת מה את תחושת האהבה שלהם אליהן. בני זוג שייעתרו לדרישות הללו מהצד השני בתקווה שכך תשתפר המערכת הזוגית, קונים לעצמם מספר חודשים (ואולי יותר) של "שקט תעשייתי". בדרך זו הם לא יפתרו את הבעיה של הריקנות או של ההתייסרות על תחושת "בזבוז החיים".
 

שאלה: האם יש דרך לעצור את הדרדור בתחושות הללו ולשפר את מערכת היחסים הזוגית?

תשובה: לדרדור ישנם שני צדדים: הצד שחש "בזבוז" של חייו והצד שמרגיש "פראייר". על הצד הראשון כבר דיברנו. מה על הצד השני? בן/ת הזוג שעלולים להרגיש "פראיירים" הם אלו שנכנעו לבקשת הפיצוי (אף אם לא זיהו אותה ככזו), עשו את אשר שהתבקשו ועל אף הכול ננטשו, או שהם מועמדים להינטש. במצבים אלו מוצע לעשות מאמץ לבדוק את הסיבות של הצד שפסקה אהבתו.
 
טיפול, ייעוץ וסדנאות עשויים לתרום לשני הצדדים. אם יהיה טיפול אמיתי מהשורש (של שני בני הזוג), בהדגשים על תקשורת לקויה, איבוד התשוקה המינית, סיבות להיעדר עניין בשיחה - יש סיכוי לשיקום. אם למרות כל הטיפולים אין שיפור ושיקום, רצוי לפרק את הקשר בצורה מכובדת, הוגנת ובפגיעות מינימלית בעצמם, בזולתם ובילדיהם.
 
 

המתייעצת: "... אני לא נהנית מיחסי מין בחברת בעלי ומתרצה לו... על מנת להשיג שקט תעשייתי..." אני בת 39 + 3, נשואה 16 שנים. אני מחבבת את בעלי, אוהבת את ילדיי ושורדת את הצקותיהם.
אין לי תלונות באופן כללי, פרט לדבר אחד שאיתו אני מתמודדת כמעט מדי יום ואני כבר מותשת...אני מתכוונת לחיי המין שלי... יש לי זיכרון רחוק ואני רואה את עצמי בטרם נישואיי כאישה יפה וצעירה שאוהבת סקס, מחפשת את קרבתם של הגברים, נהנית מחיזוריהם ואפילו מאוננת מדי פעם להשלמת צרכים מיניים. כיום אני כבר עייפה מלהתחמק מיחסי מין מול בעלי וכשאני מתרצה אז זה רק להשגת "שקט תעשייתי", שכן זו דרכו להירגע ולהירדם (כאשר הוא בא על סיפוקו). או אז יוצא כל הטוב שבו, הנדיבות והרצון להשקיע בבית ובבני המשפחה.
אם זה לא מסתייע, הוא מסתובב עם פרצוף חמוץ, יושב בהפגנתיות עם העיתון או מול הטלוויזיה ולא עונה לשואלים אותו. בקיצור, מאותת ומשדר ל"כולם": נא לא להתקרב אליי... ניתן להבין מסיפורי שאני לא נהנית מיחסי מין בחברתו ובוודאי שלא חווה אורגזמה... בעבר חוויתי אורגזמות עם גברים (לעיתים רחוקות), אך בעיקר באוננות. כיום אין בי טיפת תשוקה ליחסי מין, אין בי שום רצון להתגרות, אינני מתרגשת מהמשחק המקדים ואני ממש לא אוהבת את המשגל החדירתי, שאפילו מציק לי... על מנת למנוע ממני סבל מיותר, הוא פיתח טכניקה ל"גירוי עצמי" ולזקפה מהירה ומיד מחדיר, ולאחר 3-2 דקות הוא גומר... אם שיתפתי מעט פעולה במהלך המשגל הוא מתמלא בהכרת תודה, מרוצה ומרעיף עליי מכל טוב. אם לא שיתפתי פעולה, הוא יוצא מתוסכל (אע"פ שהוא גמר) ושוב אני יוצאת מופסדת... בעצם אני מרחמת על בן הזוג שלי; הוא לא רוצה להרע לי... משגע אותי מאיפה נוצרת אצלו כל תאוות הבשרים הזו, שהוא חייב כמעט מדי יום ביומו את "ליטרת הבשר" שלו ממני, שאם לא כן פירושו צרות. גם אני הייתי רוצה ליהנות מחיי מין, הייתי רוצה להרגיש כמו פעם - לחשוק, ליהנות ואף לחוות אורגזמות. מה קרה לי שהפכתי להיות כזאת חמוצה?
 
להשלמת הייעוץ פניתי אל בן הזוג, ואלו היו דבריו:
המתייעץ: "... זה הדבר היחיד שמרגיע אותי לפני השינה - סקס..."
אני בן הזוג של המתייעצת, בן 41, ואני מודה ברוב הדברים שאמרה בת זוגי. אני זקוק ליחסי מין כמעט כל יום, שכן זה הדבר היחיד שמרגיע אותי לפני השינה ומאפשר לי לישון. לשכב לידה כאשר אני בוער מתשוקה לגוף שלה, לאיבר המין שלה, נראה לי בזבוז נוראי של החיים. אני לא נרדם ולמחרת אני קם עייף, עצבני ומותש. תגיד לי, בשביל מה צריך להתחתן אם להיות נשוי אין פירושו גם מין זמין וקבוע?
 
אני מוכן לעשות הרבה בשבילה, כל מה שביכולתי, שתגיד לי מה היא רוצה, לו רק יכולתי להביא אותה לחשוק בי... "תגמור כבר", היא אומרת לי והגוף שלה משדר לי את רצונה למהר ולסיים את העינוי על מנת שהיא תלך לישון...
פעם נהגתי לאונן כל יום (לעיתים יותר מפעם ביום). גם כיום אני מאונן מדי פעם, אך לא נהנה מזה, בעיקר בסיום... לו הייתי באמת נהנה מהאוננות כמו פעם, הייתי יכולה להרפות מעט ממנה... לא נעים להגיד, אך זה הסם שלי, בלעדיו אני לא בן אדם. אני פונה אליך בתקווה שהייעוץ שלך יגרום לכך שבת הזוג שלי תתחיל לחשוק כמו בתחילת הנישואין (היא כבר שכחה), ואז אולי אזדקק ליותר איכות מאשר לכמות.
 
הסקסולוג משיב: "... כפייתיות בצורך ליחסי מין עשויה לנטרל את הצד השני משארית תשוקתו..."
 
הייעוץ לבת הזוג: איבוד התשוקה שלך והכפייתיות של בן זוגך ליחסי מין על פי צרכיו נטרלו אותך משארית תשוקתך. לדברייך, בעבר הייתה בך התשוקה ולדברי בן זוגך קיימתם יחסי מין בהנאה בתחילת הנישואין, אז מה קרה בהמשך? כיצד זה הגעתם למצב של היום?
 
קיימות מספר אפשרויות שעשויות לענות על הבעיה:
סיבות הורמונליות - ישנן נשים שלאחר לידות חשות בירידה משמעותית בתשוקתן. הדבר נובע מירידה משמעותית בהפרשת הורמוני המין ובעיקר של ההורמון הגברי טסטוסטרון, שעל אף מיעוטו בגוף האישה, חשיבותו היא עצומה. בלעדיו נשים מדמות את עצמן לנטולות סקס לחלוטין.
אחת הסיבות האפשריות היא הפרשת הורמון בשם פרולקטין (שתפקידו ליצור חלב בשדיים).
הורמון זה מפריע להפרשת הטסטוסטרון. גם היעדר אורגזמות תורם לירידה משמעותית בהפרשת הורמונים שבלעדיהם לא ניתן לזהות תשוקה מינית. בדיקה הורמונלית - חובה!
ביטויי חיבה - עלייך ללמוד את המיומנות שאבדה לך (בתקווה שהייתה) והיא - להביע בצורה משכנעת רגשות של הערכה וחיבה כלפי בן זוגך.
אוננות - ללמוד להביא את עצמך לאורגזמה באוננות ובדרך זו להתחבר לחוויה שאבדה לך ברבות השנים.
פעילות זו תעזור לך ביחסי המין עם בן זוגך.
 
הייעוץ לבן הזוג: על פי התנהגותך המינית ניתן להגדיר את התופעה כהתמכרות ליחסי מין. האדם המתמכר עשוי להתמכר לכל דבר שממנו הוא עשוי להפיק את צרכיו ולהפיג את הלחץ הנפשי שהוא שרוי בו.
התמכרות להנאה מינית נובעת לא אחת מצרכיו של המכור להיות אהוב, מוערך ונחשק. בהיעדר התחושות הללו הוא עשוי לחפש מקור לפיצוי בהסחת הדעת מהתחושות המטרידות. הצרכים המפצים מיידית הם: הנאה מגרגרנות והנאה מסקס - אתה בחרת בסקס. למעשה, אתה לא הפסקת לאונן. פעם אוננת בעזרת ידך והיום אתה מאונן בעזרת הוואגינה של בת זוגך.
 
יש מספר דברים שתוכל לעשות על מנת לפתור את הבעיה:
  א.    יחסי מין הם בחירה - עליך להפסיק לחלוטין ללחוץ על בת זוגך לקיים יחסי מין עד לבירור מצבה
        ההורמונלי (ואף בעתיד).
  ב.    המשחק המקדים - עליך ללמוד מספר מיומנויות, כגון לחזר במקום לתמרן, לפתות במקום לכפות.
        כמו כן, לשפר ולהאריך את המשחק המקדים.
  ג.     אוננות - עליך ללמוד ליהנות שוב מאוננות עד לשיקומה המיני של בת זוגך ובכלל, ולהכניס את האוננות
        כחלק מהרפרטואר של ההנאות המיניות שלכם.